Main Forum PvE PvP Guides AddOns Lore Gallery

עכשיו 22 אוגוסט 2017, 07:18

כל הזמנים הם UTC + 2 שעות




פרסם נושא חדש הגב לנושא  [ 3 הודעות ] 
מחבר הודעה
נושא ההודעה: תרגום - דרך ארורים
הודעהפורסם: 08 אוגוסט 2012, 20:50
 
טירון

טירון
הצטרף: 02 יוני 2012, 17:32
הודעות: 2
עשה לייק: 0 פעמים
קיבל לייק: 1 פעמים
קלאס: Hunter
מנותק

תרגום נוסף, והפעם, סיפורו של קלת'זאד (Kelthuzad) מתוך אתר WOW.
למעוניינים, שמו של הסיפור באנגלית Road to Damnation.

דרך ארורים

אוולין פרדריקסן

"ההטרדה המתמשכת הזו מתחילה לעייף אותי. הייתי בעיצומו של מחקר חשוב, קסם עדין שמצריך שבועות של הכנות וטקסים." קֵלְתֶ'זָאד אולץ להמתין במשך שעות, רותח נוכח העלבון, לפני שהותר לו ברוב אדיבות לעמוד פנים אל פנים מול מקטרגיו. מי שהתבררו כדוברי החבורה, דְרֶנְדֶן ומוֹדֶרָה, היו מזה זמן רב שניים ממבקריו הקולניים ביותר. אף על פי כן, הם לא היו מעזים לערוך את החקירה הצולבת האחרונה הזו שלהם ללא תמיכתו של אַנְטוֹנִידָס, אשר טרם הראה את עצמו. מה זמם הזקן?
דרנדן השמיע קול נחרה. "זו הפעם הראשונה שאני שומע קסם מהסוג שלך מכונה 'עדין'."
"דעה נבערת של אדם נבער," אמר קלת'זאד בנימה חדה וקרה.
באותו רגע דיבר אליו קול מרוחק, קול של חבר. הערותיו כבר הפכו כה מוכרות עד שנדמה היה לקלת'זאד שהן מחשבותיו שלו עצמו. הם מפחדים ממך ומקנאים בך. אחרי הכל, הודות לצורת המחקר החדשה הזו, אתה ממשיך לצבור ידע וכוח.
לפתע היה הבזק של אור, ורב-קוסם חמור סבר בעל שיער אפור הופיע באולם. תיבת עץ קטנה הייתה תחובה תחת זרועו. "לא הייתי מאמין אילולא ראיתי זאת בעצמי. ניצלת את סבלנותנו לרעה בפעם האחרונה, קלת'זאד."
"אנטונידס הנאצל מכבד אותנו בנוכחותו סוף-סוף. התחלתי לחשוב שנפלת למשכב."
"השֵׂיבה מפחידה אותך, הלא כן?" השיב אנטונידס בחדות. "אתה מבין שישנה רק חלופה אחת."
שיחשוב כך, אם הדבר מנחם אותו.
משנרגע קמעה, המשיך אנטונידס ואמר: "באשר לבריאותי, לא היית צריך להדאיג את עצמך. בסך הכל הייתי עסוק במקומות אחרים."
"בחיפוש אחר עדות לקסמים אסורים בחדריי? עליך להיות נבון יותר."
"אמת, חדריך לא הניבו עדות שכזו. המחסנים שנמצאים בבעלותך באזורי הצפון לעומת זאת..." אנטונידס הביט בו במבט נגעל.
לעזאזל איתו, חטטן צדקני שכמוהו. "לא הייתה לך זכות--"
אנטונידס נקש במטהו על הרצפה והשתיק אותו, ואז פנה אל הקוסמים האחרים. "הוא הסב את המבנים למעבדות לצורך סדרה של ניסויים נתעבים. ראו בעצמכם, עמיתים. הביטו בפרי עמלו." הוא פתח את התיבה והטה אותה כך שכולם יוכלו לראות.
שאריותיהם הרקובות של מספר עכברושים. שניים מהם עדיין התנועעו באורח מגושם, שורטים את דפנות התיבה בניסיון חסר סיכוי להימלט. מספר קוסמים זינקו לרגליהם, והיה שאון של בעתה. אפילו האֶלְף הנעלה זהוב השיער שישב בחלקו האחורי של החדר נראה כאילו יצא משלוותו, למרות שהנסיך קֵיילְתָ'אס היה אדם שגילו הפך זאת להישג כמעט בלתי אפשרי.
קלת'זאד הפנה את מבטו בחזרה אל העכברושים הכלואים וראה שהם התמוטטו והפסיקו לזוז. סדרה נוספת של כישלונות, כפי הנראה. לא נורא. יום אחד הוא ייצור פרט אל-מת יציב. עבודתו הקשה תזוכה מההאשמות שהוטחו נגדה. זהו רק עניין של זמן.
ישנם קצות חוט מבצבצים בכישוף שמשתיק אותך. שאראה לך כיצד לפרום אותו?
של זמן, ושל בן בריתו הלא ידוע, שקולו המסתורי סייע לו מדי פעם להתקרב צעד אחד נוסף לעבר מטרתו. הראֶה לי, הוא חשב.
אישה צעירה הגיעה בהבזק אור נוסף. בשעה שעשתה את דרכה ונעמדה לצידו של אנטונידס, מבטו של האלף הנעלה עקב אחריה בדריכות, מוטרד ומהורהר. אולם, גֵ'יינָה פְּרָאוּדְמוֹר לא נתנה דעתה על כך; היא הייתה ממוקדת לחלוטין בחובותיה. לנסיך יפה התואר לא היה סיכוי.
עיניה, שצבען כחול עז, העניקו לקלת'זאד מבט חטוף ומסוקרן. היא נטלה את הקופסא מאנטונידס, שהסביר: "השוליה שלי תדאג לכך שהתיבה ותכולתה יישרפו לאפר."
האישה הרכינה את ראשה והשתגרה מהחדר. בצידו השני של החדר העווה האלף הנעלה את פניו במורת רוח, מביט בנקודה שנשארה ריקה לאחר לכתה. בנסיבות אחרות, ייתכן שקלת'זאד היה מוצא שהשתיקה הדרמטית משעשעת. אולם, משלא נתקל בהתנגדות, אנטונידס המשיך בנאום התוכחה שלו. קוצף בדממה, קלת'זאד המשיך במאמציו לשחרר את עצמו.
"הרשנו לעניינים להתנהל בצורה זו במשך די והותר זמן. מפעם לפעם סטרנו לו קלות על גב היד בשל עיסוקיו היותר שנויים במחלוקת. ניסינו להנחות אותו. כעת אנו מגלים שהוא ערך התנסויות בקסם מרושע. שמו של הקִירִין-תוֹר הופך במהרה לקללה בפיהם של הכפריים המקומיים."
"אתה משקר!" התפרץ קלת'זאד, וזכה שוב בתשומת ליבם של כמה מהקוסמים, אשר המתינו שיספק הסבר. "האיכרים זוכרים את המלחמה השנייה היטב בדיוק כמונו. אֶמוֹר מה שתרצה בנוגע לאורקים, אך מכשפיהם החזיקו בעוצמה אדירה. עוצמה שכנגדה הייתה לנו אך הגנה מועטה. יש לנו מחויבות - עלינו ללמוד להשתמש בקסמים הללו ולסתור אותם בעצמנו."
"להקים צבא של עכברושים מתים, שקיומם הלא טבעי נמדד בשעות ספורות?" שאל אנטונידס בשוויון נפש. "כן, נערי, מצאתי גם את יומניך. שמרת תיעוד מפורט למדי של המיזם הנתעב הזה. ודאי אינך מתכוון להשתמש ביצורים מעוררי הרחמים הללו נגד האורקים. זאת, כמובן, בהנחה שהאורקים ייחלצו אי פעם מתרדמתם הנוכחית, יימלטו ממחנות הכליאה, ואיכשהו יצליחו להוות שוב איום."
"עוּבדת היותי צעיר ממך רחוקה מלהפוך אותי לנער," השיב קלת'זאד בחריפות. "באשר לעכברושים, הם אַמַת המידה שעל פיה מודד אני את התקדמותי. זוהי שיטת ניסוי מקובלת."
נשמעה אנחה. "אני מודע לכך שאתה מבלה את מרבית זמנך בצפון בימים אלו. היעדרויותיך, אשר הפכו ארוכות יותר ויותר, הן שתפסו את תשומת ליבי מלכתחילה. אולם, אפילו אתה ודאי שמעת שהמס החדש של המלך עורר אי שקט אזרחי. המרדף האנוכי שלך אחר כוח עלול לעודד את האיכרים למרוד. לוֹרְדֵירוֹן תיבלע בתוך מלחמת אזרחים."
הוא לא ידע אודות המס. אנטונידס ודאי מגזים. מלבד זאת, קוסמים אמיתיים היו מתמקדים בעניינים בעלי תוכן רב יותר. "אפעל יותר בחשאיות," הוא הציע, חורק את שיניו.
"שום מידה של חשאיות לא תוכל להסתיר סוד בסדר גודל כזה," אמר דרנדן.
מודרה הוסיפה: "אתה יודע שתמיד הילכנו על חבל דק כדי להגן על עמנו מבלי להפוך לסכנה בעצמנו. לא נעיז להקריב את האנושיות שלנו - לא למראית עין, וודאי שלא הלכה למעשה. במקרה הטוב, שיטותיך יגרמו להרשעתנו ככופרים."
זה כבר היה יותר מדי. "כינו אותנו כופרים במשך מאות שנים. הכנסייה מעולם לא חיבבה את השיטות שלנו. למרות רגשות מעין אלו, אנחנו עדיין כאן."
היא הנהנה. "משום שאנו נמנעים מקסמים אפלים, אשר מובילים להשחתה ולפורענות."
"משום שאנו הכרחיים!"
"מספיק." אנטונידס נשמע יגע. הוא פנה אל מודרה ודרנדן והוסיף: "אם מילים לבדן היו יכולות להגיע אליו, הן היו עושות זאת לפני כן."
"שמעתי את דבריך," אמר קלת'זאד, וניכר היה בו שהוא מעוצבן עד מאוד. "חי האלים הרחומים, שמעתי אותם עד שכבר מאסתי בהם! אתה הוא שמסרב לשמוע את דבריי, ולהניח בצד את הפחד המיושן שלך--"
"אתה שוגה באשר למטרתנו כאן היום," הפריע אנטונידס. "זהו אינו ויכוח. ברגע זה, רכושך עובר בדיקה יסודית. כל חפץ שיימצא מוכתם על ידי קסם אפל יוחרם, ולאחר שיזוהה לשביעות רצוננו, יושמד."
בן בריתו חסר השם הזהיר אותו שזה עלול לקרות, אך קלת'זאד לא האמין. מוזר. הוא חש כמעט הקלה על שהאירועים התגלגלו לכדי כך. הצורך בסודיות הגביל את מרחב הפעולה שלו במסגרת עבודתו ועיכב את התקדמותו.
"לאור הראיות," אמר אנטונידס בקול כבד, "המלך טֵרֶנָאס הסכים עם השיפוט שלנו. אם לא תנטוש את הטירוף הזה, יישללו ממך דרגתך ונכסיך, ואתה תוגלה מדָאלָארָאן, ולמעשה, מלוֹרְדֵירוֹן כולה."
מחשבותיו של קלת'זאד התרוצצו בראשו. הוא קד קידה ועזב את האולם. לא היה לו ספק שהקירין-תור שומרים על חרפתו-לכאורה בשקט, חוששים מהשלכות במידה שפעולותיו יגיעו לידיעת הציבור הרחב. לפחות פעם אחת פחדנותם תפעל לטובתו. ממונו לעולם לא ימלא את תיבות האוצר של המלך.

*****

להקת זאבים משחרת לטרף עקבה אחרי קלת'זאד במשך קילומטרים, בדיוק מחוץ לטווח כישוף, לפני שעזבה אותו לנפשו. מביט בזהירות מעבר לכתפו, הוא ראה אותם נוהמים ומשטחים את אוזניהם לפני שמיהרו להסתלק משם. למרבה המזל, רוחות הקוטב החלו גוועות אף הן. במרחק הוא הצליח לזהות את קווי המתאר של הפסגה, ראש הר עגמומי, שמראהו החדיר בו הרגשת ניצחון ותחושה מבשרת רעות. קצה-קצהו של כתר-הקרח. מעטים החוקרים שהעזו לעשות את דרכם אל הקרחון, ומעטים עוד יותר שרדו כדי לספר את הסיפור. אולם, הוא, קלת'זאד, יעפיל אל גבהיו לבדו ויביט מטה על שאר העולם.
לרוע המזל, מפות של היבשת הקפואה נוֹרְתְ'רֶנְד כמעט ולא היו קיימות, והוא מצא שהן בלתי מספקות בצורה איומה, בדומה לצידה שארז בגאווה כה רבה עבור מסעו. משום שלא היה בטוח לגבי הנתיב שלפניו ויעדו הסופי, לא היה ביכולתו להשתגר, אך הוא לא חס על עצמו, והמשיך לדדות הלאה. הוא לא זכר כמה זמן הוא כבר צועד. על אף המעיל בעל שולי הפרווה שלגופו, הוא רעד באופן בלתי נשלט. רגליו הרגישו כמו עמודי אבן - מגושמות ורדומות. גופו החל להיכבות. אם לא ימצא מחסה בקרוב, הוא הולך למות כאן.
בסופו של דבר, נצנוץ של אור תפס את מבטו: אובליסק עשוי אבן שעליו היו חרוטים סמלים קסומים, ומעבר לו מבצר. סוף-סוף! הוא מיהר לעקוף את האובליסק וחצה גשר של מה שהיה נראה כמו אנרגיה טהורה. דלתות המבצר נפתחו עם התקרבותו, אך הוא עצר לפניהן.
על הכניסה שמרו שני יצורים מזוויעים שדמו לעכבישי ענק מהמותניים ומטה. שש רגליים צרות תמכו במשקל גופו של כל יצור; שתי הגפיים האחרות היו מחוברות כמו זרועות לבית חזה אנושי במידת מה. אולם, מרתק אף יותר מהיצורים עצמם היה מצבם הנוכחי. על גופם היה מוצג לראווה מגוון של פצעים פתוחים, שהגרועים שבהם נחבשו בגסות. זרועותיו של שומר אחד היו מעוקמות בזוויות בלתי אפשריות. נוזל גוף סמיך זלג מלועו המעוטר ניבים של השני, אך השומר לא עשה כל מאמץ לנגב אותו.
על אף הצחנה המוכרת של אל-מוות, השומרים לא הפגינו שום סימן לבלבול, שלא כמו העכברושים של קלת'זאד. היצורים דמויי העכביש ודאי שמרו על מרבית הכוח והקואורדינציה שהיו להם במקור, אחרת הם היו מהווים שומרים גרועים. יוצרם היה באופן ברור בעל אוב מוכשר.
להפתעתו, הם זזו הצידה והניחו לו לעבור. קלת'זאד, אשר סירב לתהות לפשר מזלו הטוב, נכנס ברצון למבצר, שהיה חמים יותר במידה ניכרת. במסדרון שלפניו היה פסל חבוט של אחד מהיצורים העכבישים למחצה. המבנה עצמו נבנה לאחרונה, אך הפסל היה עתיק למדי. כשחושבים על זה, הוא ראה פסלים דומים בחורבות העתיקות שדרכן עבר בדרכו צפונה. הקור הקהה את פיקחותו.
אם לנחֵש, בעל האוב כבש ממלכה של היצורים דמויי העכביש הללו, המיר אותם בהצלחה לאל-מוות, ולקח את אוצרותיהם כשלל מלחמה. קלת'זאד נתמלא עליצות. הוא לבטח ילמד כאן דברים מופלאים.
בקצה האולם, מתנועע בגמלוניות, הופיע יצור אדיר מימדים: שילוב מזוויע של חיפושית ועכביש. הוא התקרב אליו בקצב מחושב, וקלת'זאד הבחין שגופו התמיר הציג מספר רב אף יותר של פצעים ותחבושות. בדומה לשומרים, הוא היה אל-מת, אך היקפיו לבדם גרמו לקלת'זאד לחוש יותר מפוחד ממתרשם. הוא היה מסופק שכישוריו היו מספיקים להביס מפלצת שכזו, שלא לדבר על להעלות אותה מהמתים.
היצור קיבל את פניו בקול בס עמוק שהדהד בתוככי גופו כבד המשקל. על אף שהוא דיבר בשפה מובנת לחלוטין, הצליל העביר בקלת'זאד צמרמורת. מילותיו נתמכו על ידי מיני זמזומים משונים ונקישות. "האדון ציפה לבואך, רב-קוסם. אני הוא אָנוּבּ'אַרָאק."
היו לו גם הבינה וגם היכולות המוטוריות הדרושות לדיבור - מדהים! "כן. ברצוני להפוך לשוליה שלו."
היצור העצום רק הביט מטה לעברו. ייתכן שהתלבט האם הוא עשוי להוות חטיף טעים.
קלת'זאד חכך בגרונו בעצבנות. "האם אוכל לראותו?"
"בבוא העת," רעם אנוב'אראק. "עד כה, הקדשת את חייך למרדף אחר ידע. מטרה ראויה. בכל זאת, חוויותיך כקוסם לא היו יכולות להכין אותך לשירות האדון."
מה יכולה הייתה להיות העילה להתבטאות שכזו? האם מנהל המשק ראה בקלת'זאד יריב? הייתה זו תפישה שגויה אותה היה צריך להפריך בהקדם האפשרי. "כחבר לשעבר בקירין-תור עומד לרשותי יותר כוח קסם ממה שאתה דאי מסוגל לדמיין. אני יותר ממוכן לקראת כל משימה שהאדון יטיל עליי." "עוד נראה."
אנוב'אראק הוביל אותו דרך מספר מנהרות שלקחו אותם הרחק אל מתחת לפני האדמה. לבסוף הגיחו קלת'זאד ומדריכו אל תוך זיגורט ששמו היה, לדבריו של אנוב'אראק, נָאקְסַרָאמָאס. על פי הארכיטקטורה שלו, המבנה היה תוצר נוסף של היצורים העכבישים למחצה, ואכן, החדרים הראשונים שהראה לו אנוב'אראק היו מאוכלסים על ידי היצורים האל-מתים, אשר עד מהרה איבדו מייחודם. עכבישים של ממש התרוצצו גם הם פה ושם בין האל-מתים, טווים קורים ומטילים ביצים במרץ.
קלת'זאד הסתיר את סלידתו. הוא לא עמד לתת למנהל המשק העצום את הסיפוק. בהצביעו על אחד היצורים האל-מתים דמויי העכביש, הוא אמר: "קיים דמיון מסוים בינך לבינם. האם כולכם בני אותו הגזע?"
"גזע הנֶרוּבִּים, כן. ואז הגיע האדון. כשהשפעתו החלה להתפשט, הכרזנו עליו מלחמה, מאמינים ברוב טיפשותנו שיש לנו סיכוי. רבים מאיתנו נקטלו והוקמו לתחייה כאל-מתים. בחיי הייתי מלך. היום אני אדון קריפטה."
"בתמורה לאלמוות, הסכמת לשרת אותו," הרהר קלת'זאד בקול. יוצא מן הכלל.
"מ'הסכמת' משתמעת ברירה."
פירוש הדבר היה שבעל האוב מסוגל לתבוע צייתנות מהאל-מתים. קלת'זאד עשוי להיות היצור החי הראשון שנכנס לכאן מרצונו החופשי. שלוותו התערערה במקצת, והוא שינה את הנושא. "המקום הזה מלא בבני עמך. אני מבין שאתה שולט כאן?"
"לאחר מותי, הובלתי את אחיי לכיבוש הזיגורט הזה למען אדוננו החדש. אני גם פיקחתי על התהליך של הסבתו באופן שיישרת את תוכניתו של האדון. עם זאת, נאקסראמאס אינו נכלל בתחום סמכותי. כמו כן, בני עמי אינם היחידים שמאכלסים אותו. זהו רק אגף אחד מתוך ארבעה."
"אם כך, המשך להוביל, אדון קריפטה. הראֶה לי את השאר."

*****

האגף השני היה כל מה שקלת'זאד היה יכול לקוות לו. חפצי נוי עתיקים וקסומים, ציוד מעבדה ואספקה נוספת שגרמה למעבדותיו הישנות להחוויר. חדרים ענקיים שיכלו להכיל צבא של עוזרי מעבדה. מפלצות אל-מתות שנתפרו בתבונה מבליל של חיות והוקמו לתחייה. אפילו כמה אל-מתים אנושיים שהורכבו מחלקי גוף של בני אדם שונים. על חלקי הגוף האנושיים לא היו פציעות: בניגוד לנרובים, בני האדם לא נלחמו בגורלם. בעל האוב ודאי השיג את הגופות מבית קברות מקומי. הוא נהג בתבונה, נמנע מלמשוך תשומת לב. הקירין-תור היו נוקטים צעדים באופן מיידי.
לרוע המזל, האגף השלישי התגלה כפחות מעניין. אנוב'אראק הראה לו נשקייה ואזור המיועד לאימוני לחימה. לאחר מכן, אדון הקריפטה הוביל אותו דרך חדרים מלאים במאות - לא, אלפי - חביות וארגזי משלוח סגורים. מדוע נחוצה לנאקסראמאס אספקה רבה כל כך? ובכן, הפירמידה מצוידת היטב למקרה הבלתי סביר שיוטל עליה מצור.
לבסוף, אנוב'אראק והוא הגיעו לאגף האחרון. פטריות ענק גדלו במתחם גן והפיצו אדים רעילים שגרמו לקלת'זאד לחוש חולה. האדמה מתחת לכל פטרייה נראתה לא בריאה, ייתכן נגועה במחלה. כאשר הוא התקרב על מנת לבחון אותה, הוא דרך על משהו שנמעך: יצור בגודל של אגרוף שהזכיר במראהו רימה.
הוא התחלחל והמשיך הלאה בחיפזון. החדר הבא הכיל מספר קדרות קטנות מלאות בנוזל ירקרק מבעבע. מסוקרן למרות צחנתו הדוחה של החומר, קלת'זאד לקח צעד קדימה, אך טופר אדיר חסם בפתאומיות את דרכו.
"האדון רוצה שתישאר בין החיים. זמנך עוד לא הגיע."
נשימתו נעצרה בגרונו. "זה היה הורג אותי?"
"ישנם רבים המסרבים לשרת את האדון בחייהם. הנוזל פותר את הקושי הזה." נוכח מבטו הסתום של קלת'זאד, אמר אדון הקריפטה: "בוא. אראה לך."
אנוב'אראק לקח אותו לתא בו היו מוחזקים שני אסירים. כפריים, לפי בגדיהם שהיו מתוצרת בית. הגבר החזיק את האישה בזרועותיו; היא הייתה חיוורת כסיד וספוגת זיעה. הם היו בחיים, שניהם, על אף שהאישה הייתה חולה באופן ברור. קלת'זאד העיף מבט באדון הקריפטה באי נוחות.
עיניה המזוגגות וחסרות התקווה מצאו את קלת'זאד והתבהרו. "רחמים, אדוני! גופי כושל. ראיתי מה יקרה הלאה. כדור אש אחד, אני מתחננת בפניך. תן לי לנוח על משכבי בשלום."
היא פחדה להפוך לשפחתו של בעל האוב. לפי דבריו של אנוב'אראק, לא תהיה לה ברירה. קלת'זאד הסיט את מבטו בתחושת בחילה. אחרי הכל, היא לא הייתה יכולה לחיות עוד זמן רב בכל מקרה.
היא נאבקה להיחלץ מבין זרועותיו של הגבר ונצמדה אל סורגי התא. "גלה רחמנות! אם לא תסייע לי, לפחות קח את בעלי למקום מבטחים!" והיא בכתה, חסרת תקווה.
"הס, מתוקה שלי," מלמל הגבר מאחוריה. "לא אעזוב אותך."
"עשֵה שהיא תשתוק!" לחש קלת'זאד בתקיפות אל אנוב'אראק.
"הרעש מייסר אותך?" בתנועה אחת מהירה כברק, אנוב'אראק השליך טופר אחד דרך הסורגים ושיפד את האישה דרך ליבה. לאחר מכן, ניער אדון הקריפטה את הגופה כלאחר יד אל הרצפה.
בעלה ילל ביגון. קלת'זאד, שהרגיש אשם על שרווח לו, החל להסתובב, אך קפא על מקומו כאשר הגופה החלה להתחבט ולהקשית כנגד רצפת האבן. הכפרי הזכר בהה מוכה הלם וקולו נאלם.
עורה של האישה המתה החל משנה את צבעו והופך לאפור בעל גוון ירקרק עמום. הפרכוסים דעכו בהדרגה, והיא נעזרה בידיה על מנת להתרומם בחוסר שיווי משקל ולהיעמד בחזרה על רגליה. היא גלגלה את ראשה לצד אחד, ואז רעדה כאשר הבחינה בבעלה. "שומרים, הוציאו מכאן את האיש הזה." היא אמרה בקול צרוד.
השומרים לא זזו. בקול גניחה, היא גרפה באצבעותיה את שערה החום הסבוך, וקלת'זאד הצליח לראות את פניה היטב. כלי דם החלו להכהות מתחת לעורה ועיניה נראו פראיות, אכולות טירוף.
בעלה שאל בקול מלא ספק: "אהובתי? את בסדר?"
צחוק מריר נפלט מפיה, והתעוות לכדי נהמה כשהוא עשה צעד מהוסס לעברה. "אל תתקרב עוד."
הגבר התעלם ממחאתה והתקדם לעברה, אך היא הדפה אותו ממנה בכוח שדי היה בו כדי להעיף אותו באוויר. הוא פגע בסורגי התא והחליק מטה, המום.
"אל תתקרב." דיבורה החל להפוך גרוני יותר. "לפגוע בך." היא עטפה את עצמה בזרועותיה והתרחקה לאחור עד שנתקלה בצידו הנגדי של התא. "לפגוע בך, לפגוע בך," היא ייבבה, ומשהו החל להיות לא בסדר באופן שבו היא אמרה זאת.
קלת'זאד, שלא תפש מה מתרחש סביבו, הביט בה מרימה יד בתנועה איטית, מלווה עוויתות, אל החור בחזה שלה. היא השמיעה קול לחישה, העוותה את פניה, והביאה את אצבעותיה אל פיה. היא ליקקה אותן. מצצה אותן. ואז, ברגע אחד לא ברור, זינקה לעבר בעלה, מנופפת בידיה בפראות, חושפת את שיניה...
הגבר צרח, ודם ניתז על רצפת התא. קלת'זאד נרתע והסיט את מבטו. הוא עצם את עיניו אך ללא הועיל, הוא עדיין יכול היה לשמוע קולות בל יתוארו. קריעה, ריטוש, לעיסה. בכי דק וארור שהוא חשש עד מאוד שפירושו שהאישה האל-מתה מודעת למעשיה ברמה כזו או אחרת, אך אינה מסוגלת לעצור בעד עצמה.
נגעל ומבועת, הוא השתגר אל מחוץ לנאקסראמאס לחלוטין, דידה כברת דרך קצרה משם, והקיא. הוא מצא חלקה של שלג צחור, גרף בידיו חופנים ושפשף אותם בפראות כנגד פיו ופניו. הוא חש כאילו לעולם לא יהיה שוב נקי. לְמה הוא הכניס את עצמו?
אחת אחרי השנייה, מחשבותיו המפוזרות החלו למצוא את מקומן. בעל האוב אינו אקדמאי פשוט המעוניין לחקור תחום של קסם שזכה לגינוי נרחב. כמו כן, הוא אינו מתכנן לעצור בביצור ביתו כנגד התקפה. הוא עוסק בייצור המוני של נוזל שהופך אנשים לזומבים. בנאקסראמאס היה גם מצבור אדיר של אספקה, נשק, שריון, שטחי אימונים...
אלה אינם אמצעי הגנה. אלה הכנות למלחמה.
משב רוח פתאומי הכה בו עם צווחה על-טבעית, וקבוצה של צללי בלהות קרים התהוו לנגד עיניו. הוא קרא עליהם שנים קודם לכן במבצר הסגול. התיאור המעורפל של דמותם המעוּננת, השקופה למחצה לא הזכיר דבר אודות הזדוניות המקפיאה שבעיניהם הזוהרות.
אחד הצללים ריחף קרוב יותר ושאל: "מחשבות שניות? כפי שאתה רואה, התכסיס הקטן שלך לא יועיל לך. אינך יכול להימלט מהאדון. על כל פנים, מה קיווית להשיג בכך? לאן תלך? יותר מכך, מי יאמין לך?"
הילחם או ברח: אלה היו עשויות להיות הברירות הנועזות. נועזות, אך חסרות טעם. מותו לא יתרום דבר. בכך שיסכים להפוך לשולייתו של בעל האוב, קלת'זאד ירוויח לעצמו זמן בו יוכל לשפר את כישוריו שלו. בעזרת מספיק אימונים, הוא יוכל להתעלות על בעל האוב או לתפוס את האיש לא מוכן.
הוא הנהן אל הצל. "בסדר גמור. קח אותי אליו."
צללי הבלהות שיגרו אותו בחזרה אל המבצר וליוו אותו מטה דרך סדרה של אולמות וחדרים שקלת'זאד ידע שהוא לא יצליח לזכור מאוחר יותר. לבסוף, עמוק מתחת לפני האדמה, הצללים והוא נכנסו למערה עצומה שצינתה הטחובה שקעה לעומק עצמותיו. במרכז המערה עמד צריח מחודד שגובהו הרב מעורר סחרחורת. גרם מדרגות מכוסה מרבד של שלג התפתל במעלה צידי הצריח.
צללי הבלהות וקלת'זאד החלו לעשות את דרכם מעלה. ליבו הלם בהתלהבות ובחרדה. כאשר שם לב שצעדיו הופכים איטיים, הוא האיץ אותם שוב. עם זאת, תושייתו לא עמדה לו זמן רב. הוא חש כאילו משקולת מושכת אותו לאחור. כפי הנראה, המסע הארוך לאורכה של נורת'רנד עייף אותו יותר מכפי שחשב.
הרחק מעליו, בקצה הצריח המחודד, הוא הצליח בקושי לזהות גוש גדול של קריסטל. הוא היה נקי ממגע השלג, והפיק בוהק כחלחל עמום. לא היה כל זכר לבעל האוב.
אחד הצללים השתמש במשב רוח קפוא כדי לתת לו דחיפה. קצב צעדיו החל להאט שוב. מרוגז, הוא הידק את גלימתו קרוב יותר לגופו והכריח את עצמו להמשיך לטפס, על אף שהתקשה לנשום.
הזמן חלף, ומשב רוח מעורבב בגשם ושלג שניתז עליו החזיר אותו למודעות מוחלטת. הוא נעצר באמצע גרם המדרגות כדי להישען על מטהו. האוויר היה דוחה ומחניק; כעת הוא כבר התנשף בכבדות. "תנו לי רגע," הוא הצליח למלמל.
צל בלהות שהיה מאחוריו אמר: "אנו איננו יכולים לנוח. מדוע שתנוח אתה?"
בתחושה קודרת המשיך קלת'זאד לטפס, מקמר את כתפיו נגד היגיעה הגוברת. הוא הרים את ראשו במאמץ רב וראה שהקריסטל הבוהק הולך ומתקרב. מהמרחק הזה, הוא נראה כמו כס משונן שבתוכו צורות כהות מטושטשות. ניתן היה לחוש בהילה מאיימת מסביב לדבר.
צללי הבלהות התחככו בו והבהילו אותו לכדי צעקה. הדי הקול הדהדו ברחבי המערה. הוא לפת את גלימת הפרווה שלו בידיים לחות, רועדות. נשימתו רטטה באחורי גרונו, והוא חש דחף פתאומי ונורא להסתובב ולהתחיל לרוץ. "היכן האדון?" הוא שאל, וקולו היה גבוה ומלא רעד.
לא הייתה תשובה, רק סערה של ברד שהצליפה בו באכזריות. הוא מעד ומיהר לייצב את רגליו. עם כל צעד הכס ההולך ומתגלה מעליו הרגיש יותר מדכא, דוחף את ראשו מטה, מעקם את עמוד השדרה שלו. הוא בקושי יכול היה ללכת זקוף. לאחר זמן לא רב, הוא נפל לידיו וברכיו.
אז דיבר בעל האוב ישירות אל קלת'זאד בקול שכבר לא היה חביב אפילו במעט. ראֵה זאת כשיעור הראשון שלך. אין בי אהבה כלפיך או כלפי בני עמך. נהפוך הוא, בכוונתי לבער את האנושות מהפלנטה הזו, ואל תטעה: יש לי הכוח לעשות זאת.
צללי הבלהות חסרי הרחמים לא הניחו לו לעצור. מושפל מעל ומעבר, הוא נטש את מטהו והחל לזחול. רשעותו של בעל האוב הלמה בו ממעל ודחקה אותו עמוק יותר אל תוך השלג. קלת'זאד רעד וייבב, וחי האלים, הוא טעה - טעה בטיפשותו טעות מרה. זו לא הייתה אפיסת כוחות. זו הייתה אימה טהורה.
לעולם לא תתפוס אותי לא מודע, שכן, איני ישן, וכפי שכבר היית אמור לנחש, אני מסוגל לקרוא את מחשבותיך באותה הקלות שבה אתה עשוי לקרוא ספר. כמו כן, אל לךָ לקוות שתביס אותי. מוחך העלוב אינו מסוגל להתמודד עם האנרגיות שאני מכופף כאוות נפשי.
גלימותיו של קלת'זאד נקרעו מזמן, וערדליו היו חסרי תועלת כנגד אבני הקרח של המדרגות החצובות בגסות. כפות ידיו וברכיו הותירו מאחוריו עקבות של דם בשעה שנאבק במעלה סליל המדרגות האחרון. הכס הקרין קור מקפיא עצמות, והיה מוקף ערפל דק. לא היה זה כס של קריסטל, אלא של קרח.
חיי אלמוות יכולים להיות ברכה גדולה. הם גם יכולים להיות עינוי שכמותו טרם התחלת להעלות על דעתך. המרֶה את פי, ואלמד אותך מה שלמדתי על כאב. אתה תתחנן למוות.
הוא התקרב מרחק מספר פסיעות מהכס ולא יכול היה להמשיך, הוא היה מרותק, חסר אונים, מתחת להילה המכריעה של הדבר, הילה של עוצמה ושנאה לא אנושיות. כוח בלתי נראה עט עליו ממעל וכתש את צד פניו אל תוך האבן חסרת הרחמים. "אנא," הוא מצא את עצמו בוכה. "אנא!" נפלטו מפיו מילים נוספות.
לבסוף, הלחץ פחת. צללי הבלהות ריחפו משם, אך הוא ידע שאבוי לו אם יקום. על כל פנים, הוא הטיל ספק ביכולתו לעשות זאת. עיניו, לעומת זאת, חיפשו באופן לא רצוני את מייסרו.
מערכת של שריון לוחות ישבה בתוך הכס, ולא עליו. קלת'זאד אולי חשב בתחילה שהשריון פשוט שחור, אך לאחר שמצמץ בחוזקה, ראה ששום אור אינו מוחזר מפני שטחו. למעשה, ככל שהרבה להביט, כך נדמה היה שהשריון בולע כל אור, תקווה, ושפיות.
הקסדה המהודרת המעוטרת חודים תפקדה בבירור גם ככתר. אבן יקרה אחת ויחידה בצבע כחול הייתה קבועה בה, וכמו שאר השריון, נראה היה שהיא ריקה. באחת מכפפות המתכת הדמות אחזה חרב עצומה שעל להבה נצרבו אותיות מקושטות. כאן היה כוח. כאן היה ייאוש.
בתור השָליש שלי, אתה תצבור ידע וכוח קסם שיעלו על חלומותיך השאפתניים ביותר, אך בתמורה, חי או מת, אתה תשרת אותי במשך שארית ימיך. אם תבגוד בי, אהפוך אותך לאחד מחסרי הבינה שלי, ואתה תשרת אותי אף על פי כן.
שירות הישות הרוחנית הזו - מלך הרפאים הזה, כפי שקלת'זאד החל לחשוב עליו - לבטח יעניק לו עוצמה אדירה... ויהפוך אותו לארור לנצח נצחים. אולם, תובנה זו הגיעה הרבה יותר מדי מאוחר. מלבד זאת, להיותו ארור לא תהיה משמעות רבה ללא הציפייה למוות אמיתי.
"אני שלך. אני נשבע," הוא אמר בקול צרוד.
בתגובה, מלך הרפאים שלח לו חיזיון של נאקסראמאס. דמויות קטנות עטויות גלימות שחורות עמדו בעיגול רחב בחוץ על הקרחון. זרועותיהם, אפופות טבעות נראות לעין של קסם אפל, הונפו ונחתו בתזמון עם נעימה מהומהמת שהייתה מעבר להבנתו של קלת'זאד. רעידות זעזעו את הקרקע שתחת רגליהם, אך הם המשיכו בהטלת הכישוף.
אתה תצעד לפנים ותהיה עד לעוצמתי. אתה תהיה השגריר שלי אל החיים, ותקים קבוצה של אנשים בעלי חשיבה דומה על מנת לקדם את תוכניותיי. באמצעות אשליות, שכנוע, חולי, וכוח הזרוע, אתה תבסס את אחיזתי באָזֶרוֹת'.
לתדהמתו של קלת'זאד, הקרח החל לנוע ולהיסדק, וחלקו העליון של זיגורט פילח את האדמה הקפואה. בניין החל להימשך מעלה מתוך הקרקע. בשעה שהדמויות בגלימות הכפילו את מאמציהן, הפירמידה רחבת ההיקף המשיכה בגיחתה הבלתי אפשרית. גושים של עפר וקרח עפו כלפי חוץ בכוח מפוצץ. עד מהרה המבנה כולו השתחרר לחלוטין מאחיזתה של האדמה. לאט אך בבטחה, נאקסראמאס התרומם באוויר.
וזו תהיה הספינה שלך.
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
 
נושא ההודעה: Re: תרגום - דרך ארורים
הודעהפורסם: 08 אוגוסט 2012, 22:23
 
סמל אישי של המשתמש

מנהל גלובאלי

מנהל גלובאלי
הצטרף: 08 אוגוסט 2010, 01:25
הודעות: 1910
עשה לייק: 10 פעמים
קיבל לייק: 206 פעמים
הדמות הראשית: Treenighty
שרת: The Maelstrom PvP
קלאס: Druid
מנותק

תרגום נפלא,
מאוד אהבתי את הסיפור הזה בכלליות ובכלל אהבתי את קלת'וזאד בתור דמות.


תמונה
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
 
נושא ההודעה: Re: תרגום - דרך ארורים
הודעהפורסם: 27 יוני 2013, 07:03
 
טירון

טירון
הצטרף: 25 יוני 2013, 14:19
הודעות: 3
עשה לייק: 0 פעמים
קיבל לייק: 0 פעמים
הדמות הראשית: hvhjhvh
שרת: Magtheridon Normal
קלאס: Mage
מנותק

תרגום מעולה. אדון קרפיטה זה אדון הקבר (crypt lord)
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
 
הצג הודעות החל מה:  מיין לפי  
פרסם נושא חדש הגב לנושא  [ 3 הודעות ] 

כל הזמנים הם UTC + 2 שעות


מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד


אתה לא יכול לכתוב נושאים חדשים בפורום זה
אתה לא יכול להגיב לנושאים קיימים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול לצרף קבצים בפורום זה

חפש:
עבור ל:  
 cron